<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ד פי"ג</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין אפילו אם מת בו ביום. ואע"פ שיכולין לשהותו עד למחר שלא יסריח וישראל יכולין להוליכו ויש מחמירין ונהגו להקל. בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בי"ט שני של ר"ה ואפילו לעשות לו כל צרכו ארון ותכריכין וקבר. והנוהגין לעשות על ידי עממין כל דבר שהוא אסור מן התורה מנהגם טוב מפני שאין אנו בני תורה. אבל ברוב המקומות לא נהגו כן. ולעשות כיפה של לבנים במקום שרגילין לעשות מבית ומחוץ לא טוב הם עושים אלא יכסו הארון בנסרים וכיוצא בזה והקבר בעפר ואחר המועד יבנו הכיפות וכל מה שחפצים לעשות. מותר ללוות המת ביו"ט הראשון בתוך התחום וביום שני אפילו חוץ לתחום. כן כתבו הקדמונים. ויש מסתפקין אם יוכל לחזור למקומו. תינוק שמת ביום שלשים אע"פ שהוא ספק מחללין עליו יו"ט שרוב נשים יולדות ולד של קיימא. ועם כל זה אנחנו מה. תולעה ורמה. ואמרו ז"ל בלשם ואחלמה. כלם נמסרים לדומה.
